ת"א 25147-05-12

תקציר

המקרה סובב סביב הבעלות והזכויות להשתמש במותג "סחוט טרי". התובעת, שרכשה את המותג באמצעות רכישת נכסים מקבוצת החברות פריפר במסגרת הליכי פירוק בשנת 2007, טענה לזכויות בלעדיות במותג והאשימה את הנתבעים בהפרה. הנתבעים טענו כי הייתה להם רשות להשתמש במותג, בין אם בהסכמתה המשתמעת של התובעת ובין אם באמצעות כתב התחייבות המסמיך אותם לעשות כן. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי הזכויות במותג "הסחוט הטרי" הועברו אליהם באמצעות רכישת נכסי קבוצת פריפר וכי הם זכאים להגנה כסימן מסחר מוכר היטב עד אמצע שנת 2011, עת דעך המוניטין של המותג. השופטת דחתה את טענות הנתבעים בעניין הרשות, וקבעה כי רכישת מדבקות הנושאות את סימן המסחר אינה מהווה הסכמה לשימוש בלתי מוגבל. זאת ועוד, לכתב ההתחייבות, שלא נמסר לבית המשפט, לא היה תוקף נגד התובעת, במיוחד לאור העובדה שהוא נועד להבטיח חיוב כספי. השופט קבע גם את היקף העבירות שביצע הנאשם, ואישר כי הן התרחבו הן לבקבוקים של 1/2 ליטר והן לבקבוקי 5 ליטר ונמשכו לפחות עד סוף שנת 2009. לתובעת הוענקה הזכות לסעד כספי על בסיס התעשרות הנתבעים משימוש במותג, וכן צו לנתבעים להמציא חשבונות המפרטים את מכירותיהם והוצאותיהם בתקופה הרלוונטית. לבסוף, השופט פסק על אחריותם של הנתבעים הבודדים. אחריות אישית הוטלה על הנתבע מס' 3, מר חרסונסקי, אשר ניהל אישית את הפעילות המפרה. עם זאת, התביעה נגד נתבעים 2, 4 ו-6 נדחתה מאחר שמעורבותם לא הוכחה. סיכומו של דבר, קיבל בית המשפט את תביעת התובעת כנגד הנתבעת מס' 1 והנתבעת מס' 3, והורה להן להמציא חשבונות ולשלם פיצוי כספי לתובע. התביעה נגד הנתבעים האחרים נדחתה. הוצאות ההליך ייקבעו בפסק הדין הסופי.