ס"ק 1/10

תקציר

פסק הדין מקבל את בקשת העותרת כי תוספת "ההתראה המנהלית" המשולמת לעובדי בזק תיחשב כחלק משכרם הרגיל ובכך תיכלל בפדיון החופשה ובגמול השעות הנוספות. תוספת זו, המכונה שכר כוננות, הונהגה בשנת 1988 בעקבות הסכם בין הנהלת בזק לבין נציגי העובדים. פסק הדין מתבסס על פסיקה קודמת, ובראשה בעניין ברנע, שקבע כי כל העלאה היא חלק מהשכר הרגיל, ולאו דווקא תוספת המשולמת עבור שעות עבודה רגילות. יתר על כן, הלכת קמיל, שסתרה את פרשת ברנע, נבדלת מהטעם שהראשון התבסס על הסכם קיבוצי, ואילו האחרון והנוכחי מבוססים על הסדרים חוזיים. בית המשפט דוחה גם את טענות בזק והמדינה בדבר ההשלכות הכספיות ותחולת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, בקובעו כי טענות אלה אינן מוכחות וכי אין בהשלכות הכספיות של פסק הדין כדי לגבור על חוקי העבודה המגנים. עם זאת, קביעתו של בית המשפט כפופה לתקופת ההתיישנות, המגבילה את פרק הזמן שבו ניתן לכלול את קצבת התורן בגמול שעות נוספות לשבע שנים, קרי מיום 10.2.2003, ולשלוש שנים בגין פדיון חופשה, קרי החל מיום 10.2.2007, בשל הוראות סעיף 31 לחוק חופשה שנתית. פסק הדין הוא הצהרתי ואינו פוסק הוצאות, שכן מדובר בסכסוך קיבוצי.