עע"מ 7878/10

תקציר

פסק הדין מציע לקבל את הערעור בחלקו, ולהידחות בחלקו. באופן ספציפי, השופט מציע לקבל את הערעור ביחס לנוסח פסק הדין, אשר יקבע כי חיובי הארנונה התיישנו ולא בוטלו. זאת, משום שזו האחרונה מרמזת על עמדה, שהשופט מבקש להימנע מנקיטת עמדה, בדבר ההשלכות המעשיות שהמערער מקווה להשיג באמצעות שינוי הניסוח – תוצאות שהשופט מטיל ספק אם יתממשו בסופו של דבר, ממילא. אלה נוגעים לרצונו של המערער להימנע מהנפקת "אישור תשלום חובות לעירייה" ולמנוע אפשרות לקיזוז עתידי, שלדברי השופט אינם רלוונטיים להליך הנוכחי. יתר הערעור דינו להידחות. השופטת מציינת כי המערערת, שהיא רשות מקומית, לא הציגה את הנתונים הדרושים להחלת כלל הגילוי המאוחר – כלל שהיה עשוי להאריך את תקופת ההתיישנות ובכך להפוך את חובו של המשיב לאכיפה. בעוד השופט מציין כי באופן עקרוני אין להחריג כלל כזה, אין במקרה זה עילה מספקת להחלתו. זאת ועוד, השופט מציין כי נסיבות המקרה מותירות את בית המשפט עם תוצאה לא נעימה בה המשיב, שביצע עבירות בנייה בלתי חוקית, נהנה מהחלטת בית המשפט. עם זאת, השופט מציע שלא להורות על הוצאות, מטעמים מובנים. השופט ס' ג'ובראן והשופט י' דנציגר מסכימים עם הכרעת הדין.