עת"מ 19734-05-11

תקציר

העותרת הגישה תביעה נגד המשיבים, בטענה לפגיעה קשה בזכויות הקניין שלה, וביקשה לבטל את הפקעת הקרקע שעליה עומד בית הכנסת שלה, ואת החזרת הקרקע כפי שהייתה לפני ההפקעה. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל שיהוי בלתי סביר של למעלה משנה בהגשתה, דבר שהעותר לא הצליח להצדיק. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי השיהוי אכן היה בלתי סביר ובלתי מידתי, וכי אין די בהצדקות העותרת. זאת ועוד, לא הוכחה טענת העותרת לפגיעה חמורה בזכויות הקניין שלה, שכן זכויותיה נגזרו מהסכם חכירה, שהיה כפוף לתכנית שייעדה את הקרקע למבני ציבור, דרכים וחניה. העותר גם לא הציג נזק ממשי שנגרם כתוצאה מההפקעה, ובית המשפט מצא כי ההפקעה נעשתה בתום לב ולמטרה ציבורית. בנוסף, העותרת לא מחתה על צמצום השטח המושכר בהסכם שכירות קודם, ולא הגישה כל תביעה לסעד הצהרתי בדבר השבת החלק שהופחת. בית המשפט דחה גם את טענות העותרת בדבר עיכובים באישור התכנית ומימושה, כמו גם בהיעדר דיאלוג עם העותרת טרם הפקעה, וקבע כי המשיבים פעלו על פי שיקול דעתם ופעלו על פי הדינים הרלוונטיים. לבסוף, ציין בית המשפט כי המשפט העברי תומך בהפקעת רכוש פרטי לצרכי ציבור, ובלבד שיינתן פיצוי הולם. משכך, נדחתה העתירה בעיקר בשל השיהוי הבלתי סביר וחוסר הצדקה, וחויב העותר לשלם למשיבים 1 ו-2 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.