עפ"ת 351-09-10

תקציר

פסק הדין מצא את המערער אשם בגרימת מוות ברשלנות בגין מהירות מופרזת של 93.57 קמ"ש, יותר מכפול מהמהירות הסבירה, ואי שמירה על שליטה ברכבו בנסיבות העניין. הקורבנות, שחצו את הכביש במקום חשוך, נשאו באחריות מסוימת לתאונה שכן הם תרמו לסיבתיות, אך רשלנותו של המערער לא פחתה. בית המשפט התייחס לחובת הנהיגה במהירות סבירה, שהיא כלל בסיסי בנהיגה, והדגיש כי המהירות הסבירה משתנה בהתאם לתנאי הדרך והשטח. עוד ציין בית המשפט כי מהירותו של המערער חרגה בהרבה מהמותר ואינה הולמת את הנסיבות, לרבות ראות מוגבלת ואזור פאב סמוך. השופט הסכים עם ניתוחו והחלטתו של בית משפט קמא ולא ראה עילה להתערב בממצאי העובדות והמהימנות. הערעור על גזר הדין נדחה, וההרשעה בעבירות, לרבות גרימת מוות ברשלנות, אושרה. בסוגיית הענישה קבעה השופטת כי חל הכלל של הריגה ברשלנות, הכולל מאסר בפועל ופסילת נהיגה ממושכת. בית המשפט נוהג להקל במקרים חריגים, וזו נמצאה אחת מהן בשל השתלשלות האירועים החריגה, לרבות השיהוי בהגשת כתב האישום, והרקורד התעבורתי הנקי של המערער. לפיכך, גם הערעור על הקלה בעונש נדחה, שכן בית משפט קמא כבר היה מקל, והעונש שהוטל היה קל יחסית למקרים דומים אחרים. השופט הגיע למסקנה כי אין מקום להתערב ברכיבי הענישה, לרבות תקופת הפסילה, וכי לא ניתן לשנות את רכיב הפיצוי מאחר שלא נכחו עזבונות הקורבנות. הערעורים נדחו פה אחד, וניתן עיכוב ביצוע צו הפסילה עד ליום 30.1.2011, על מנת שהמערער יסדיר את ענייניו.