ת"פ 47956-03-16

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק והיזק בזדון, בעקבות אירוע בו נורה המתלונן. הנאשם הכחיש את המיוחס לו. התיק הסתמך כולו על ראיות נסיבתיות, שכן הודעותיה של המתלוננת שזיהו את הנאשם כיורה נמצאו בלתי אמינות. הראיות הנסיבתיות הצביעו על מעורבותו של הנאשם, אך ההגנה הציגה תרחיש חלופי סביר, לפיו אחיו של הנאשם, עמו היה למתלונן סכסוך, ביצע את העבירות באמצעות רכבו של הנאשם. תרחיש זה עורר ספק סביר, שכן התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. גורמים מרכזיים שתרמו לספק כללו את פרק הזמן הקצר שבו התרחשו האירועים, מה שאפשר לנאשם לחזור לביתו לאחר האירוע הראשון ולמישהו אחר לקחת את רכבו. זאת ועוד, אחיו של הנאשם, חלאל, העיד כי הוא היורה והנאשם לא נכח במקום. בעוד שקריו ושתיקתו של הנאשם במהלך חקירתו במשטרה יצרו חשד, הם לא יכלו להוות תחליף לחוליה הראייתית החסרה, ובפרט בהסבר אפשרי להתנהגותו. לפיכך, זיכה השופט את הנאשם מחמת הספק הסביר, והדגיש כי על התביעה מוטל נטל ההוכחה בתיקים פליליים.