עמ"ש 7980-01-15

תקציר

המערערת במקרה זה ערערה על החלטת בית משפט קמא בדבר תוקפה של צוואתה של המנוחה, שהייתה בת זוגו של המערער. טענתו העיקרית של הערעור הייתה כי בית משפט קמא ביסס את החלטתו על מכלול ראיות חלקי. עוד טען המערער כי המנוח היה צלול בדעתו, וכי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח. בית המשפט פירט את ההיסטוריה הפרוצדורלית הארוכה של בני הזוג, שכללה הליכים משפטיים רבים שיזם המנוח נגד המערערת, ואת חזרתו בסופו של דבר לגור עמה. בית המשפט פירט גם את הבעיות הרפואיות מהן חווה המנוח, ואת תלותו במערער לצרכיו היומיומיים. לאחר ניתוח חומר הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערערת הפעילה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, וכי צדק בית משפט קמא בקביעתו כי הצוואה פסולה בשל ניצול תלותו של המנוח בה. טענות המערער בדבר כשירותו הנפשית של המנוח, והנסיבות בהן נערכה הצוואה, נדחו. בית המשפט הדגיש את הרושם הישיר שהיה לבית משפט קמא על המנוח במהלך ההליכים הקודמים, אשר תמך במסקנותיו של בית משפט קמא. לבסוף, ציין בית המשפט כי טענת המערער בדבר תחולתו של סעיף 31 לחוק הירושה אינה מבוססת, שכן המערער היה נוכח בחיי המנוח עד יומו האחרון. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין.