סע"ש 36775-04-18

תקציר

התובע, עובד עיריית תל אביב, תבע את העירייה בגין התעמרות והתעמרות במקום העבודה, בטענה כי תנאי עבודתו הורעו עם השנים, וכי העירייה לא הצליחה למנוע זאת. עוד טען כי העירייה ניסתה לאלץ אותו לעזוב את עבודתו משום שחשף שיטות מושחתות, וכי בסופו של דבר הוא נאלץ לפרוש פרישה מוקדמת כתוצאה מכך. בית המשפט פסק לטובת התובע בתביעת הבריונות, ופסק לו פיצויים בסך 40,000 שקל. השופטת קיבלה את הטענה כי התובע ספג עלבונות ואיומים חוזרים ונשנים מצד עמית לעבודה, כמו גם פגיעה בחפציו האישיים ובסביבת עבודתו, במשך תקופה של כתשעה חודשים. השופט מתח ביקורת על העירייה שלא עשתה די כדי לעצור התנהגות זו, במיוחד לאור העובדה שהתובע התלונן על כך שוב ושוב. עם זאת, השופט מצא גם כי התנהגותו של התובע עצמו, לרבות תיעוד קבוע של עמיתים ופעולות פרובוקטיביות, תרמו לסביבת העבודה הרעילה. באשר לטענת חושף השחיתויות, פסק השופט לטובת העירייה, וקבע כי התביעה התיישנה, שכן היא הוגשה למעלה משנה לאחר שקמה עילת התביעה. השופטת פירטה את השתלשלות האירועים, ממנה עולה כי העירייה הציעה לתובע תפקיד חלופי מספר פעמים, וכי תנאי עבודתו לא נפגעו במהלך העסקתו. התובע גם לא ערער על תנאי הפרישה שלו, עליהם חתם. כמו כן, השופטת ציינה כי התובע לא פוטר, אלא בחר לפרוש בשל מצבו הרפואי. לפיכך, נדחתה גם התביעה לאובדן הכנסה עקב פרישה מוקדמת, שכן היא מנוגדת לחוק, האוסר על תשלום פנסיה מלאה ומשכורת. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והעירייה נדרשה לשלם לתובע את הפיצויים שנפסקו, בתוספת ריבית, בתוך 30 יום. לשני הצדדים ניתנה הזכות לערער על ההחלטה לערכאה גבוהה יותר.