סע"ש 64052-11-21

תקציר

פסק הדין דן בנסיבות החריגות בהן תתקבל טענת שיהוי במסגרת תקופת ההתיישנות בתובענות אזרחיות. במקרה זה, טענת התובע לזכויות הקשורות לעבודה לא נחשבה כניצול לרעה של ההליך השיפוטי, שכן הנתבע לא הצליח להוכיח כי השיהוי גרם לו לשנות את מצבו לרעה. לפיכך, התביעה לא נדחתה על הסף מחמת שיהוי. בית הדין בחן את תקופת העסקתו של התובע, ומצא כי הוא הועסק על ידי הנתבעת מנובמבר 2016 עד נובמבר 2018, למעט תקופה של חודש וחצי. הנתבעת הייתה אחראית לתשלום זכויותיה של התובעת לאורך כל תקופה זו, למעט חודש וחצי מאפריל עד יוני 2018. התובעת טענה להפרשי שכר מינימום, שבית המשפט קיבל באופן חלקי. הנאשם חויב בתוספת שכר מינימום לתקופה שבין ינואר לנובמבר 2018, בסך כולל של 16,117 ₪. בית המשפט בחר שלא לפסוק בערכי נטו ופסק את הסכומים בערכים ברוטו. באשר להיקף עבודתו של התובע ולזכאותו להפרשי שעות נוספות, קיבל בית הדין את גרסת הנתבעת לאירועים, וקבע כי שולמו לתובע הסכומים הנקובים בתלושי השכר. עם זאת, עבור התקופות ינואר עד אפריל 2018 ויוני עד נובמבר 2018, בהן לא היו תלושי שכר, חויב הנתבע לשלם 10,226 ₪ בגין הפרשי שעות נוספות. בית המשפט פסק גם בעניין המצאת תלושי שכר לתובע, וקיבל את טענת הנתבעת כי הם ניתנו לתובע במישרין. תביעת התובעת לפדיון ימי חופשה נדחתה מחמת התיישנות, שכן הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר סיום יחסי העבודה. בגין תשלום דמי הבראה הורה בית המשפט לנתבעת לשלם 2,639 ₪, המייצגים את ההפרש בין הסכום שכבר שולם לבין הסכום לו זכאי התובע. התובעת הייתה זכאית גם לתשלום במקום הפקדות פנסיה, בסך 7,666 ש"ח, ולמענק שנתי בסך 2,320 ש"ח, לאחר ניכויים בגין סכומים שכבר שולמו. בית הדין הורה לנתבעת לשלם 2,320 ₪ עבור דמי משק, לאחר שקבע כי יש להשוות את תנאי העסקתה של התובעת לאלה של עובדים יומיים ולא של עובדים חודשיים. התביעה להפקדות לקרן השתלמות נדחתה, שכן הקרן המדוברת לא הייתה אישית. לתובע נפסקו 175 ₪ עבור ותק נוסף ו-3,618 ₪ עבור דמי חגים. תביעת התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת התקבלה באופן חלקי. בית המשפט מצא כי התובעת לא פוטרה אלא הסכימה לניידות בהסכמת הנתבעת. לפיכך, הוא היה זכאי להפקדות לטובת קרן הפיצויים בלבד, בסך 7,076 שקל. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת לקיזוז בסכומים שונים, לרבות דמי הודעה מוקדמת, שעות נסיעה ששולמו ביתר ועלויות שכר דירה, מים וחשמל. הנאשם לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בניכויים אלה. לסיכום, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סכומים ספציפיים בגין תביעות שונות הקשורות לעבודה, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות. לכל צד יש גם זכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.