ת"א 29390-06-13

תקציר

התובעת, שהחליקה ונפלה בעת ביקור בפארק מים טבעי, לא הצליחה להוכיח את נסיבות התאונה ולכן תביעתה כנגד הנתבעים נדחתה. גרסתו של התובע לתאונה הייתה העדות היחידה, חסרת תימוכין וסותרת ראיות אחרות. יתר על כן, גם אם גרסתה התקבלה, מצא בית המשפט כי הנתבעים נקטו אמצעי זהירות סבירים ההולמים את אופיו ואופיו של המקום, וכי התאונה נגרמה מסיכון טבעי הטבוע במקום. בית המשפט הדגיש כי חובת הזהירות שחבו הנתבעים, שהפעילו את אתר הטבע, שונה מחובת הזהירות המוטלת באזורים שאינם טבעיים, וכי על המבקרים במקומות אלה לצפות ולהישמר מפני מפגעי טבע. החלטתה של התובעת להיכנס למים באזור בלתי מורשה, ללא סיוע, תרמה לתאונה ומנעה ממנה להטיל אחריות על הנתבעים. יתר על כן, הנאשמים סיפקו כניסות מסודרות ובטוחות למים, ולא היה מצופה מהם לגדר או לאבטח כל גוף מים בפארק. גם שילוט והנחיות המתריעות על סכנת החלקה נמצאו מספקים, והתובע נחשב כמי שקיבל אותם והתעלם מהם. לבסוף, חומרת נזקיו של התובע והנזקים שנגרמו לו הוכרו על ידי בית המשפט, אך לא עלו על יתר הגורמים ולא הצדיקו הטלת אחריות על הנתבעים. משכך, נדחתה התביעה ללא הוצאות, נוכח נכותו וסבלו של התובע.