עמ"נ 49628-08-22

תקציר

הערעור הוא על החלטה ששללה מעסק מענק לסיוע בהוצאות קבועות בתקופת משבר הקורונה. העסק הצליח בעבר לערער על שלילת המענק על ידי רשות המסים, אך התבקש להוכיח קשר סיבתי בין הירידה במחזור לבין השפעת הקורונה. רשות המסים החליטה אז שאין קשר סיבתי כזה והעסק ערער שוב. הוועדה לענייני קורונה הסכימה עם רשות המסים, מה שהוביל את העסק לערער לבית המשפט. כעת דחה בית המשפט את הערעור. נמצא כי בעוד שהחלטת הוועדה כי יש להוכיח קשר סיבתי היא אכן פרשנות נכונה של החוק, המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לקשר זה. זאת ועוד, הגידול בהיקף פעילותה העסקית והעסקתה של המערערת בתקופה הרלוונטית הצביע על היעדר קשר כזה. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר השיהוי בקבלת ההחלטה והפגיעה בזכות הטיעון, ולא מצא כל הצדקה לטענות אלה. ההחלטה לדחות את הערר התקבלה לאחר שקילה מדוקדקת של החלטת הוועדה וטיעוני הצדדים. לפיכך נדחה הערעור ללא הוצאות, והפיקדון יוחזר למערערת.