ע"פ 7967/11

תקציר

גזר הדין המדובר עוסק באדם עם פיגור שכלי קל שהורשע ברצח ונידון לעשרים שנות מאסר. הוויכוח נסוב סביב השאלה האם על הנאשם לרצות את עונשו במעונות נעולים או בכלא. דעת הרוב של שופטי בית המשפט המחוזי קבעה כי חומרת העבירה ועברו הפלילי של הנאשם מצדיקים מאסר מאחורי סורג ובריח. בחוות דעתו החולקת של סגן הנשיא ברלינר נטען כי המעון הנעול הוא המקום המתאים לטיפול ולשיקום של הנאשם. השופטים הציגו טיעונים משכנעים לשני הצדדים, והכירו בכך שחוק טיפול בפיגור מקנה לבית המשפט שיקול דעת במקרים כאלה. עם זאת, השופט נ' הנדל הגיע למסקנה כי החלטה סופית בשלב זה תהיה מוקדמת מדי, בהתחשב בנסיבות הייחודיות. הנאשם שהה כבר כארבע שנים במעון הנעול ללא תקלות, וצוות המתקן דיווח על שיקום חיובי. מאידך גיסא, שש עשרה שנות המאסר הנותרות הן תקופה ארוכה מכדי להתעלם מהסיכונים הפוטנציאליים הנשקפים מהנאשם, שביצע פשע נתעב. כדי לסבך את העניינים, גם ועדת האבחון של בית המשפט המחוזי הציעה המלצה מפוצלת. השופט הנדל החליט כי החלטה מיידית לא תועיל, ובמקום זאת הורה על המשך המצב הקיים, כאשר הנאשם יישאר לעת עתה במעון הנעול. עוד נקבע בפסק הדין כי ייערך מעקב והתיק ייבחן מחדש על ידי בית המשפט בהתאם. בנוסף, סכום הפיצוי שקבע בית המשפט המחוזי, על סך 100,000 ₪, נמצא מתאים ולא ישונה. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים, בהם הנשיא א' גרוניס והשופט ז' זילברטל.