ת"א 1818/01

תקציר

פסק הדין נוטה לטובת התובעת, אשר תבעה את הנתבע בגין הפרת הסכם שכירות. בית המשפט קובע כי אכן נכרת הסכם שכירות מחייב בין התובעת לבין הנתבעת, והנתבעת הפרה את החוזה באופן יסודי בכך שלא העבירה את הנכס במועד שנקבע. עוד קובע בית המשפט כי טענת הנתבע כי צד שלישי היה אחראי להפרה אינה תקפה. לפיכך, בית המשפט מורה לנתבע לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מההפרה. הנזקים הנתבעים כוללים את עלות רכישת הציוד, עלויות פרסום, הוצאות אחזקה, שכר עובדים ועלויות תקורה בסך כולל של 393,804 ₪. בית המשפט פוסק לתובע את מלוא הוצאות הציוד והפרסום, בסך 176,452 ₪, ואת הפיצוי לקבלן הביצוע, בסך 278,774 ₪, שכן הוצאות אלו הוצאו באופן סביר לקראת פתיחת המרכול והיו תוצאה צפויה של ההפרה. בית הדין גם פסק לתובע 64,435 ₪ עבור הוצאות הכשרת עובדים, וקבע כי תקופת ההעסקה וההכשרה של כשבועיים הייתה סבירה. עם זאת, בית המשפט אינו פוסק לתובע כל פיצוי בגין הוצאות תקורה ופגיעה במוניטין, שכן נזקים אלה לא הוכחו דיים. כמו כן, בית המשפט מורה לנתבע לשלם חלק מהוצאות המשפט של התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן נדרש הנתבע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של שני צדדים שלישיים המעורבים בתיק, בסך כולל של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כל אחד. פסק הדין ניתן מיום 2.2.2009, והנתבע חויב בתשלום הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.