עת"מ 42701-09-23

תקציר

העותרים ביקשו סעד הצהרתי, וביקשו להכריז על הפקעת חלקת קרקע בטלה וחסרת תוקף. לטענתם, ההפקעה, שהתבססה לכאורה על החלטה מ-1992 לשמר מבנים היסטוריים, הייתה מיותרת שכן המבנים נהרסו מאז והמגרש נותר ללא שימוש. זאת ועוד, טענו העותרים כי המשיב לא השיב כראוי לפניותיהם וכי יש לבטל את ההפקעה בשל שיהוי בלתי סביר במימוש ייעודה. עם זאת, המשיב טען כי העתירה פגומה, כי הקרקע הופקעה בחלוקה מוסכמת, וכי העותרים נהנו מההפקעה בדמות היתרי בנייה והגדלת זכויות הבנייה. בית המשפט מצא כי ההפקעה אכן התבססה על תכנית חלוקה מוסכמת וכי העותרים הפיקו ממנה יתרונות. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש לראות בהעברת הבעלות עסקה מרצון, ומייתר את הדיון בשאלה האם מטרת ההפקעה התגשמה או נזנחה. בנוסף, ציין בית המשפט כי הקרקע משמשת לצורכי ציבור, לרבות חניה ואירועי תרבות, וכי טענות העותרים בדבר היעדר שימור המבנה אינן משכנעות. משכך, נדחתה העתירה בשל אופייה הוולונטרי של ההעברה והשימוש הציבורי בקרקע המופקעת. כן חויבו העותרים לשלם למשיב הוצאות בסך 12,000 ₪.