בג"צ 3819/19

תקציר

העותרים, עזבונותיהם של שלושה אחים, ביקשו למנוע את פינויים מחלקת קרקע באזור נצרת, שנרכשה על ידי אביהם המנוח בשנות השלושים. הזכויות בקרקע מעולם לא נרשמו על שם המשפחה. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי סוגיית הקרקע כבר הוכרעה במספר החלטות שיפוטיות, לרבות פסק דין של בית המשפט העליון משנת 2005 שדחה את ערעור העותרים על פסק דין של בית המשפט המחוזי. לטענת המשיבים, פסק הדין משנת 2005 אישר הסכם פשרה שהושג בשנת 1977, אשר העניק למנוח זכויות חלקיות במקרקעין. יתר על כן, הדגישו המשיבים כי העותרים פתחו בהליכים משפטיים מרובים הנוגעים למקרקעין, דבר המצביע על כך שהעתירה הנוכחית היא ניסיון לעקוף החלטות שיפוטיות קודמות. עוד נטען, כי העותרים לא נקטו בצעדים הדרושים לרישום זכויותיהם בקרקע. בית המשפט מצא את טענות המשיבים משכנעות ודחה את העתירה, תוך שהוא מדגיש את חשיבות הצגת הרקע העובדתי המלא של התיק. ההחלטה כללה פסיקת הוצאות בסך 3,000 ₪ למשיבים.