ת"א 410/98

תקציר

התובע, יליד 1971, נפגע בתאונת אופנוע ותבע פיצויים. מהראיות עולה כי התובעת סבלה מנכויות אורתופדיות ופסיכיאטריות כתוצאה מהתאונה, אשר השפיעו על יכולותיה התפקודיות. בית המשפט מינה שני מומחים שהעריכו את נכותה הצמיתה ב-10% וב-20%, בהתאמה. התובעת טענה כי הערכות המומחים היו נמוכות מדי והתעלמה מבעיותיה, אך בית המשפט מצא את חוות הדעת של המומחים סבירות לאחר שבחן את קווי ההנמקה שלהם. עוד מצא בית המשפט כי טענותיה של התובעת בדבר מגבלותיה התפקודיות היו מוגזמות ואינן מתיישבות עם חומר הראיות. התברר כי התובעת מסרה מידע כוזב לאחד המומחים אודות מקום מגוריה ומצבה התעסוקתי, דבר שפגע באמינותה. בית הדין הגיע למסקנה כי התאונה אירעה בעת שהתובעת הייתה בדרכה לעבודה ולכן היוותה "תאונת עבודה". כתוצאה מכך, נדחו תביעותיה של התובעת להוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וסיוע לצד ג', שכן היא הייתה זכאית לכיסוי מלא מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט פסק לתובע 480,213 ₪, כולל פיצוי בגין אובדן השתכרות, נזק לא ממוני והוצאות נסיעה בעבר. סכום זה היה בניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי ותשלומים תכופים שהתובע כבר קיבל. כמו כן חויב הנתבע לשלם לעורכי הדין של התובע 13% בתוספת מע"מ.