המ"ש 5374-06-26

תקציר

במסגרת הליך זה, בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (השופטת מיכל שביט) דן בבקשה להארכת מועד להישפט על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "החסד"פ"), לאחר שהמבקשת שילמה הודעת תשלום קנס. **ההלכה הפסוקה בנוגע לתשלום קנס:** סעיף 229(ח) לחסד"פ קובע כי תשלום קנס מהווה הודאה באשמה, הרשעה ונשיאת עונש. משמעות הדבר היא שעם תשלום הקנס, השתכללה הרשעתה של המבקשת בעבירה המיוחסת לה, והיא רואים אותה כמי שהורשעה בפסק דין חלוט. בקשה להארכת מועד להישפט לאחר תשלום קנס, נושאת עמה למעשה בקשה לחזרה מהודאה בביצוע העבירה ולביטול פסק הדין, אף אם הצהרתית מדובר בבקשה להארכת מועד. **נסיבות חריגות להארכת מועד לאחר תשלום קנס:** בית המשפט העליון קבע כי יש לשקול היענות לבקשה להארכת מועד להישפט לאחר תשלום קנס רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. נסיבות אלו כוללות מקרים בהם אדם לא ידע ולא יכול היה לדעת כי עומד נגדו הליך פלילי. עמד על כך בית המשפט בע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל, רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל, רע"פ 7939/08 עזרי נ' מדינת ישראל, ורע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל. **החלת ההלכה על המקרה הנדון:** במקרה הנדון, נקבע כי לא חלו נסיבות חריגות. הוכח כי בוצעה למבקשת מסירה כדין של הודעת הקנס. כפועל יוצא מכך, יש לראותה כמי שידעה, או שלכל הפחות יכלה לדעת, על קיומו של ההליך הפלילי נגדה. לפיכך, לא התקיימו התנאים המצדיקים הארכת מועד להישפט. **תשלום על ידי צד שלישי:** בית המשפט שב והדגיש כי הרשות המנהלית וכן הערכאות המשפטיות אינן מחויבות לבדוק האם תשלום הקנס בוצע על ידי הנאשם עצמו, על ידי אחר מטעמו, בהסכמתו או בניגוד להסכמתו. גם אם יתברר כי התשלום בוצע על ידי צד שלישי, אין בכך כדי להיחשב כמקרה חריג המצדיק הארכת מועד להישפט לאחר תשלום הקנס. קביעה זו נתמכת בפסק דין רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל. **שיהוי:** בנוסף, המבקשת נדרשה להתמודד עם טענת שיהוי ניכר. חלפו כשישה חודשים ממועד תשלום הקנס (21.01.2026) ועד הגשת הבקשה הנוכחית (16.06.2026). כמו כן, חלף זמן לא מבוטל ממועד קבלת הודעת המבקשת על דחיית בקשתה להסבה (05.05.2026) ועד הגשת הבקשה דנן. שיהוי זה, בהיעדר כל הצדקה, מהווה עילה לדחיית הבקשה על הסף, כמפורט בעפ"ת 75464-12-19 מעגל שני בע"מ נ' מדינת ישראל. **היעדר תצהיר המבקשת וטענת "אחר נהג":** מעבר לכך, בית המשפט ציין כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר המבקשת עצמה, אלא בתצהיר בעלה, אשר הוגש לצרכי הסבה. היעדר תצהיר מטעם המבקשת מהווה עילה מספקת לדחיית הבקשה. יתרה מכך, ההלכה הפסוקה קובעת כי עילת "אחר נהג" אינה מהווה עילה המבססת חשש לעיוות דין, ואינה נחשבת ל"נימוק מיוחד" המצדיק הארכת מועד להישפט. הדבר נכון גם כאשר קיימת תשתית ראייתית מוצקה כי אדם אחר ביצע את העבירה. נקודה זו הודגשה בפסקי דין כגון רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל ורע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל. למבקשת עמד מלכתחילה פרק זמן חוקי להצביע על זהות הנהג הנטען, ובמשתתב לא עשתה כן, לא נגרם לה עיוות דין (השוו רע"פ 6529/20 גוד לאק רנט א- קאר נ' מדינת ישראל). **סופיות הדיון:** לבסוף, בית המשפט הדגיש את המחויבות שלו לעקרון סופיות הדיון, ואת האינטרס הציבורי המחייב שלא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר שבשגרה. הדברים נאמרו בע"פ (ב"ש) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל. **החלטה:** לאור כל האמור, ובמיוחד לאור העובדה כי האינטרס הציבורי בסופיות הדיון גובר על נסיבותיה האישיות של המבקשת, הבקשה נדחתה.