בש"פ 3513/95

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט העליון לעניינו של חייל שנעצר על ידי בית משפט צבאי בעבירות סמים, ובפרט בקנאביס. החייל ערער על חוקיות מעצרו וטען כי העילה של "הפרת משמעת צבאית" אינה צריכה להצדיק מעצר מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המגן על זכויותיהם החוקתיות של פרטים, לרבות חיילים. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שחיילים שומרים על זכויותיהם החוקתיות, אופיו הייחודי של השירות הצבאי עשוי להצדיק הגבלות מסוימות. בית המשפט העליון לא הכריע בשאלה האם "הפרת משמעת צבאית" לבדה יכולה להצדיק מעצר. תחת זאת, היא ביססה את החלטתה על נימוקים רחבים יותר העולים בקנה אחד עם חוק היסוד, תוך התמקדות בדאגה לשלום הציבור. בית המשפט הדגיש כי בשל השימוש החוזר ונשנה של החייל בסמים, מעשיו היוו סכנה סבירה לשלום הציבור והצבא, במיוחד משום ששירת ביחידה ביטחונית גבוהה. בית-המשפט קבע ששמירה על צבא נקי מסמים היא חיונית בהתחשב בתפקידו של הצבא בהגנה על המדינה. לפיכך, בית המשפט מצא את המעצר עד תום ההליכים מוצדק וחוקי, ודחה את בקשת החייל. השופטים הסכימו עם ההחלטה, והדגישו את האיזון בין שמירה על זכויות החיילים לבין הבטחת המשמעת והביטחון הצבאיים.