ע"פ 8900/21

תקציר

בהכרעת הדין אישרה ערכאת הערעור את גזר דינו של הערכאה הנמוכה יותר, והדגישה כי התערבות הערעור בגזר הדין שמורה למצבים חריגים בהם קיימת חריגה משמעותית מנורמות הענישה המקובלות או כאשר ניכרת טעות מהותית. במקרה זה, לא היו נסיבות חריגות כאלה, וגזר הדין תאם את הסדר הטיעון המוסכם בין הצדדים. בית המשפט שב והדגיש את חומרתן של עבירות אלימות, במיוחד כאלה הנוגעות לנשק קר כמו סכינים, ואת הצורך בגישה ענישה מחמירה כדי להרתיע מפני עבירות כאלה. נשיאת סכינים נתפסה כסימן מקדים למעשי אלימות, ומעשיהם של המערערים הודגשו כחלק ממגמה מדאיגה של תרבות סכינים פזיזה. בית המשפט דחה את טענת המערערים כי "סולחה" או פיוס עם הקורבן צריכים להוביל לעונש מופחת, בקובעו כי פרקטיקות כאלה עלולות לערער באופן פסול את מערכת המשפט הפלילי ולהחליש את ההרתעה. בסופו של דבר, נוכח חומרת העבירות והתאמת הענישה להנחיות החוק, לא ראה בית המשפט סיבה לשנות את גזר הדין ולכן החליט פה אחד לדחות את הערעור. פסק דין זה, אליו הצטרפו השופטים ג' כנפי-שטייניץ וי' כשר, ניתן ביום 14.8.2022.