תמ"ש 7920/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת האם לבצע בדיקת סיווג רקמות לקביעת אבהות. אין מחלוקת על ערכו של מבחן כזה ככלי לבירור האמת, אך במקרה זה על בית המשפט לאזן בין החתירה לחקר האמת וזכויות הצדדים המעורבים לבין טובת הקטין. טובתם של קטינים היא ערך עליון, ויכולה לעלות על היתרונות של כינון יחסים עובדתיים. במקרה זה, טובת הילד נחשבת כמשרתת על ידי דחיית הבקשה לבדיקת רקמות. הילד מתואר כמנותק וחסר ביטחון, ואנשי המקצוע המעורבים בטיפול בו סבורים כי הבדיקה עלולה להפוך את יחסי האב-בן ליחסים המבוססים על כסף, ולפגוע בהתפתחות אישיותו. כמו כן, הם מביעים חשש מפני נזק פסיכולוגי פוטנציאלי של תוצאות הבדיקה, אם יוכיחו כי הנתבע אינו האב. מצבו של הילד מתואר כקשה, והמסגרת התומכת בו מתקשה להכיל אותו; הבדיקה ותוצאותיה האפשריות עלולות לערער עוד יותר את יציבותו. השופטת מדגישה כי תפקידו של בית המשפט אינו לחנך את הילד או לכפות ערכים, אלא לשקול את הזכויות וההטבות אל מול פוטנציאל הפגיעה בקטין. השופטת מסכימה עם אנשי המקצוע כי הנזק שנגרם במבחן יכול להיות משמעותי, וכי מניעי האם אינם עולים בקנה אחד עם טובת הילד. הבקשה להיבחן נדחית בנימוק שהנזק הנפשי הפוטנציאלי עולה על היתרונות של אמת ובהירות, במיוחד כאשר הילד כבר נמצא במצב נפשי רופף. השופטת מסכמת ומציינת כי דחיית התביעה היא לטובת הילד, וכי ניתן לבחון את העניין מחדש כאשר הילד יגיע לבגרות, או אם יחול שיפור ממשי במצבו הנפשי. פסק הדין נועד להגן על הקטין מפני פגיעה אפשרית, מתוך הכרה בחשיבות העליונה של טובתו.