ב"ל 7497-06-22

תקציר

התובעת, מטפלת סיעודית בבית חולים, פנתה לנתבעת בטענה כי תנאי עבודתה גורמים לליקויים בצווארה ובגבה וביקשה להכיר בהם כפגיעה בעבודה. הנתבעת דחתה את תביעתה, מה שהוביל לתביעה. התובעת טענה כי עבודתה כללה תנועות חוזרות ונשנות הגורמות למיקרוטראומה, ואילו הנתבעת טענה כי עבודתה אינה זהה או דומה מספיק כדי לעמוד בדרישות המיקרוטראומה וכי אין קשר סיבתי בין עבודתה לבין הליקויים. בית המשפט בחן את המקרה לגופו, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות. היא התייחסה לאופי עבודתה של התובעת, שכללה פעילויות גופניות מגוונות לאורך כל היום, לרבות הכנת המטופלים למקלחות, הרמתם וביצוע מטלות שונות, לעיתים בעזרת מטפל אחר או מנוף. בית המשפט מצא כי פעולות אלה אינן זהות או דומות מספיק כדי לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה וכי הן בוצעו על פי צרכיו של כל מטופל, מה שהופך אותן ללא רצופות. בנוסף, ציין בית המשפט אי דיוקים מסוימים בעדותו של התובע, אשר חיזקו את מסקנתו. בפסק הדין נקבע כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה הנטענת. לפיכך, התביעה נדחתה. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, ולכל אחד מהצדדים הייתה אפשרות לערער לערכאה גבוהה יותר תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. פסק דין זה ממחיש את הצורך ברמת הוכחה מוגברת בתיקי מיקרוטראומה ומדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו הייחודיות.