ת"א 5207-08-13

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל (הרשות) הוא הבעלים של כל חלקות הקרקע המדוברות, למעט חלקות 61 ו-62, שהן בבעלות פרטית, ועיריית צפת (העירייה) לא הצליחה להוכיח את טענותיה לבעלות. העירייה לא הציגה הסכמי מכר או מסמכים אחרים שיש בהם כדי לבסס את טענתה לעסקת מכר עם הרשות ללא תמורה. המסמך הפנימי של העירייה, שקבע כי החלקות הועברו לעירייה, לא היה חתום ומקורו לא ידוע; לכן, ניתן לו משקל נמוך. העירייה טענה גם לחזקה ארוכת טווח בחלקות, שתזכה אותן בבעלות לפי סעיף 51 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. עם זאת, העירייה לא הצליחה להוכיח את תנאי ההחזקה, דהיינו שהחזקה הייתה בניגוד לרצון הרשות. החזקת העירייה לא הייתה עוינת, ויש לפרש את שתיקת הרשות כהסכמה שבשתיקה. לבסוף, טענה העירייה כי החלקות הועברו לרשות לאחר הנפקת תעודת נפקדות, שלטענת העירייה הונפקה בשנת 1989, אך גם טענה זו נדחתה; החלקות הועברו לרשות לפני כן, והנפקת התעודה אינה קובעת את מועד ההיעדרות. לפיכך קבע בית המשפט כי יש לרשום את זכויות הבעלות בחלקות, למעט 61 ו-62, על שם הרשות, והעירייה חויבה לשלם לרשות הוצאות בסך 5,000 שקל.