רע"א 5348/04

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת ערעור על סכסוך ארוך שנים בין מבקשים שהיו חייבים חובות למשיב. המבקשים ביקשו למכור חלקת קרקע שהוחכרה להם על ידי המשיב בשיטת ה"הרחבה", מכירת קרקע מוזלת שיועדה במקור לתושבי הקהילה. המשקם המטפל בתיק אסר על המבקשים לבצע שינויים כלשהם בזכויותיהם במקרקעין, מה שגרם למבקשים לעתור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה לבטל את פסק הדין של המשקם. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, והוביל את המבקשים לערער לערכאה גבוהה יותר. המבקשים טענו כי המשקם נעדר סמכות ועשה טעויות גלויות, בעוד המשיב תמך בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון הסכים עם המשיב ודחה את בקשת המבקשים למתן רשות ערעור על יסוד עילות הפסילה המצומצמות והסוגיות העובדתיות שכבר הוכרעו על ידי המשקם ובית המשפט המחוזי. פסק הדין הדגיש את אופיו הפרטני של הסכסוך, בהיעדר השלכות משפטיות רחבות יותר, והדגיש את סמכותו הבלעדית של מינהל מקרקעי ישראל בבואו להחליט על מכירת שיטת הרחבה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, ואישר את פסק הבוררות המאחה ואת החלטות הביניים. בהיעדר נסיבות ייחודיות או שיקולי צדק, הבקשה נדחתה לגופה, והותירה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר על כנה. המבקשים חויבו בהוצאות המשיב, בסך 7,500 ₪.