ת"א 20237-05-12

תקציר

התובעים, יורשיו של המנוח, תבעו ארבעה נתבעים בגין משיכת כספים מחשבונות הבנק של המנוח בישראל. הנתבעים הראשון והשני טענו כי קיבלו שטר חוב מהמנוח כתמורה בגין עסקת מכר, והשתמשו בו למשיכת הכסף. בית המשפט מצא כי טענת הנתבעים כי השטר היה אמיתי הייתה חסרת שחר, וכי הם לא הוכיחו את טענתם. הנאשם השלישי, עורך דין במקצועו, הואשם בסיוע לנאשמים הראשון והשני, אך בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך ודחה את התביעה נגדו, למרות שמצא אותו התרשל בכך שלא מנע את הוצאת הכספים שלא כדין, פסק לטובתו מחמת חסינות מוחלטת. באשר לנתבעת הרביעית, עובדת רשות האכיפה והגבייה, בית המשפט מצא אותה רשלנית בכך שלא התעקשה על הוכחה ראויה לביצוע צו אזהרה טרם שחרור הכספים, אך דחה את התביעה נגדה מחמת חסינות מהותית, למרות שהורה לה לשלם את הוצאות התובעים בשל טענתה המאוחרת לחסינות. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים בדבר התיישנות ושיהוי, וקבעה כי התובעים זכאים לסך של 1,098,045 ₪ פיצויים מהנתבעים הראשון והשני, בתוספת ריבית והוצאות.