ע"א 206/79

תקציר

המערערת, שהייתה בעלת נכס מקרקעין בבת ים, חתמה עם המשיבים על מזכר למכירת הנכס תמורת 550,000 לירות. התזכיר פירט את לוח התשלומים, לרבות חלק מהתשלומים שהיו מותנים בהתקיימות תנאים מסוימים על ידי המערערת. בעקבות טלטלה כלכלית שהתרחשה זמן קצר לאחר חתימת המזכר, ניסתה המערערת לשנות את תנאי ההסכם. המשיבים היו מוכנים לחתום על חוזה לפי התנאים המקוריים אך המערער סירב ורצה שינויים מהותיים לטובתו. המערערת טענה כי המשיבים הפרו את ההסכם וביטלו אותו, אך בית המשפט מצא כי המשיבים מוכנים לבצע את התחייבויותיהם והמערערת היא זו שלא עשתה כן. בית המשפט הורה למערערת להעביר את הנכס למשיבים בתוך 60 יום ולמשיבים לשלם את המחיר המוסכם. המערערת ערערה על ההחלטה וטענה כי המשיבים הפרו את החוזה וכי לא יהיה זה צודק לאכוף את ההסכם מבלי להגדיל את התמורה. המשיבים הגישו ערעור נגדי על גביית 100,000 לירות נוספות. בית המשפט דחה את ערעורה של המערערת, ולא מצא כל ראיה להפרת חוזה מצד המשיבים. עוד קבע בית המשפט כי לא יהיה זה צודק להתנות את אכיפת ההסכם בתנאים נוספים שלא צוינו בתזכיר, מה גם שהמערערת לא ביקשה הצמדה למדד ולא סיפקה ראיות לעליית ערך הנכסים. עם זאת, בית המשפט קיבל את הערעור הנגדי וביטל את החיוב הנוסף בסך 100,000 לירות. השופט אלון הציע לפסוק למערערת ריבית על הסכום שלא שולם בסך 390,000 לירות בשיעור של 30% לשנה מיום 1.3.78 ועד ליום 15.4.79, בנוסף לסכום שנצבר מההשקעה בניירות ערך מאז אפריל 1979. השופטת בן-פורת הסכימה עם החלטת הרוב ואף הציעה שלא להעניק ריבית למערער.