רע"א 6594/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך שכירות על נכס. המבקשים, שהיו בעלי נכס בנוי בתל אביב-יפו, השכירו אותו למשיב הראשון לניהול עסק בתחום המסעדנות. חוזה השכירות נחתם בנובמבר 1995 לתקופה של ארבע שנים עם אופציה להארכה לשנה. המשיבים, שהיו בעלי מניות בעסק, ערבו אף הם לקיום התחייבויותיו של החוכר. מחלוקת התעוררה כאשר המבקשים טענו כי חוזה החכירה הסתיים בנובמבר 1999 עקב שינויים בהרכב בעלי המניות וההנהלה של החוכר, והחוכר לא מימש את האופציה להארכה. השוכר לא פינה את הנכס. לאחר מכן הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום בדרישה לפינוי ופיצוי בגין עיכוב הפינוי. בית משפט השלום פסק לטובת המבקשים, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו בערעור. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה כי פירש את החוזה באופן שגוי. עם זאת, פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור. לטענתה, המקרה אינו עומד באמות המידה לדיון בגלגול שלישי ומהווה למעשה מחלוקת פרשנות חוזית בין הצדדים. הפרשנויות השונות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי אינן יוצרות תקדים, והתערבות במקרה זה לא תתרום לבהירות המשפטית. כמו כן, פסק הדין מדגיש כי הפרשנות החוזית נערכת על בסיס התמונה הכוללת בעת הביצוע, אשר כללה במקרה זה התקשרויות נוספות בין הצדדים. כמו כן נדונה ההגדרה של הפרה יסודית, תוך הכרה בביקורת סביב ההגדרה המשפטית הנוכחית והצעת הגדרה חדשה מטיוטת הקוד האזרחי. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד בעינו.