ע"פ 8107/09

תקציר

הכרעת הדין נסובה סביב הרשעתו של המערער ברצח וערעורו לאחר מכן. בתחילה טען המערער לפסילת הרכב בית המשפט המחוזי בשל משוא פנים לכאורה, שכן הם היו חלק מהרשעה קודמת במסגרת הסדר טיעון. טענה זו נדחתה מאחר שהמערערת לא פעלה בהתאם להליך המשפטי להעלאת טענה כזו. ערכאת הערעור בחנה את הראיות העובדתיות, וציינה את מעורבותו של המערער בעבירה, לרבות הודאות וממצאים אובייקטיביים של פתולוג מומחה, ד"ר חן קוגל. דו"ח הפתולוג קבע כי המנוח נדקר במספר כלי נשק, דבר המרמז על השתתפותו הישירה של המערער. למרות טענות בדבר פרשנות מעורבותו וטענות בדבר שכרות שהשפיעה על כוונתו, לא מצא בית המשפט ראיות ממשיות התומכות בטענות אלה. דברי החרטה של המערער בפני אבי הקורבן נחשבו להודאה באשמה. בנוסף, ניתח בית המשפט את השיחה בין אחיו של המערער, חוסאם, לבין מודיע משטרתי, והגיע למסקנה כי לא נעשה שימוש באמצעי כפייה בלתי חוקיים על ידי המודיע. ערכאת הערעור עמדה על מהימנות הראיות, וקבעה כי חלקו של המערער לא היה נלווה אלא שותף לרצח. משכך, אישר בית המשפט את הרשעתו של המערער ברצח, ודחה את הערעור.