ת"א 59484-05-13

תקציר

התובע, שרכבו היה מבוטח על ידי החברה הנתבעת, תבע פיצוי בגין נזק שנגרם לכאורה בתאונה. רכבו של התובע פגע ברכב חונה, לכאורה עקב פריצת ילדים לכביש. התביעה, בסך 118,000 ₪, כללה שני חלקים: (1) פיצוי בגין האירוע הביטוחי (התאונה), ו-(2) פיצוי בגין שווי הרכב לאחר שנמסר למשמורת הנתבעת ותוקן לאחר מכן ללא הסכמת התובע. הנתבע טען כי התאונה בוימה במרמה ולכן הכחיש את שתי הטענות. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת בעניין האירוע הביטוחי, בקובעו כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת התרחשות התאונה כמתואר. עדותו של התובע, שלא נתמכה בעדים כלשהם, עוררה ספקות משמעותיים, ובית המשפט מצא אותה בלתי סבירה. באשר לתביעה השנייה, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את כוונת התובע להונות, שהיא תנאי הכרחי להכחשת אחריות לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. למרות שלבית המשפט היו חשדות כבדים לגבי גרסתו של התובע, הנתבע לא סיפק ראיות מספיקות לביסוס עובדות כוזבות. כך, נדרשה הנתבעת לפצות את התובעת בגין שווי הרכב בעת מסירתו ניזוק, שנקבע כי הוא עומד על 49.9% מ-116,800 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.