ת"א 37898-06-17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות הן את תביעתה העיקרית של התובעת והן את תביעתה שכנגד של הנתבעת. באשר לתביעה העיקרית, התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע הסכים לפלישתה לרכושו. מהראיות עולה כי הנאשם פעל במהירות לגדר את חלקתו לאחר שנודע לו על הפלישה בשנת 2017, זמן קצר לאחר שרכש את מלוא הבעלות עליה. זאת ועוד, טענת התובעת בדבר רישיון בלתי חוזר לשימוש במקרקעין על בסיס הסכמה מכללא אינה תקפה. על פי התקדימים, בעל קרקע יכול לבטל רישיון כזה בכל עת. טענת הנתבע כי טענות התובע סותרות אינה תקפה. גם התביעה שכנגד, בדרישה להוציא את רכושו של התובע ממקרקעי הנתבעת, נדחית. למרות שברור כי התובעת פולשת לרכושה של הנתבעת, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו שלא להורות על הרחקתה בשלב זה. פלישת התובעת נבעה מטעויות בתום לב במדידות ובשינויי הגבול, והשארת צו המניעה הזמני על כנו מוצדקת עד שהמועצה המקומית תגבש סופית את תכניות האיחוד והחלוקה של החלקות בגוש. החלטה זו מתקבלת בהתחשב בהשפעה הקשה על גישתה של התובעת לביתה, בשרירותיות התנהגותה של הנתבעת ובעובדה שהמצב הנוכחי קיים מזה שנים רבות. כל צד יישא בהוצאותיו, וצו המניעה הארעי שהוצא בשנת 2017 יישאר עד שהמועצה תאשר את התוכניות האמורות.