ע"א 130/68

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בשני ערעורים נגדיים שנבעו ממחלוקת על מכירת דירה. בערעור אזרחי 130/68 ביקשו הקונים, שתבעו את המוכר בגין מצג שווא כוזב, לבטל את חוזה המכר ולקבל החזר של מחיר הרכישה, וכן פיצוי בגין נזקים. בתוך כך, טען המוכר בערעור אזרחי 139/68 כי לא היה מצג שווא, וכי הרוכשים אינם זכאים לכל פיצוי. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט לנדוי, אישרה את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הרוכשים לא בחרו באופן מוחלט לבטל את החוזה. עם זאת, הגשת תביעה נפרדת לבית משפט השלום למתן צו מניעה קבוע נגד השימוש במוסך בנכס כמתקן לצביעת מכוניות, אשר סתרה את תביעתם להשבה בבית המשפט המחוזי, יצרה סתירה בלתי ניתנת ליישוב. כתוצאה מכך, נחשבו הרוכשים כמי שבחרו לקיים את החוזה. עם זאת, תביעת הרוכשים לפיצוי בגין מצג שווא כוזב נותרה בעינה. אך מאחר שתביעתם דרשה גם פיצויים לא ממוניים – שאינם ניתנים לפיצוי על פי דיני הנזיקין בישראל – והוגשה במקביל תביעה לצו מניעה, לא יכלו הרוכשים לספק ראיות לנזק ממוני. לפיכך, המוכר לא חויב לשלם פיצויים כלשהם. השופט הלוי, בדעת מיעוט, סבר כי יש לפרש את בחירת הרוכשים לבטל או לקיים את החוזה בצורה נדיבה יותר, וכי פיצול תביעתם בין שתי ערכאות אינו מהווה בחירה מוחלטת. לדבריו, היה צריך להעניק לרוכשים את ביטול החוזה והחזר כספי, אך בצדק נמנע מהם פיצוי מחוסר ראיות לנזק ממוני. השופט זוסמן הסכים עם מסקנת הרוב כי מעשי הרוכשים הצביעו על כוונתם לקיים את החוזה, אך הדגיש את חוסר המעשיות הנובע ממערכת המשפט הישראלית שאילצה את התובעים לפצל את טענותיהם. בסופו של דבר, ערעור הקונים בערעור אזרחי 130/68 נדחה, וערעור המוכר בערעור אזרחי 139/68 התקבל. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בשתי רמות המשפט.