תלה"מ 60864-02-22

תקציר

מדובר בסכסוך בין הוריה של קטינה על תנאי המשמורת של הילדה, ובפרט לגבי משך השהייה, והמסגרת החינוכית לרישום הקטינה. האב טען כי האם הפרה החלטה קודמת של בית המשפט בעניין והגישה בקשה לצו ביזיון בית המשפט. נקודות המחלוקת העיקריות היו מיקומו של המוסד החינוכי ומי יישא בהוצאות, כאשר האב עמד על כך שהקטינה תלמד במוסד שבבעלותו, והאם מעדיפה מוסד קרוב לביתה. בהחלטה הקודמת נקבע כי האם זקוקה להסכמת האב או לאישור בית המשפט כדי לרשום את הקטין מחוץ למסגרת המוסכמת. האב טען כי בחירתה של האם במעון, במימון האם, המנוהל על ידי בן משפחה, מהווה הפרה של ההחלטה. עם זאת, השופט קבע כי האם לא פעלה בביזיון בית המשפט, וציין כי ההחלטה הקודמת לא אסרה במפורש על דרך הפעולה שבחרה האם, וכי טענות האב דורשות בירור עובדתי נוסף, אליו ניתן יהיה להתייחס בהליך העיקרי. הבקשה נדחתה, והאב חויב לשלם את הוצאות האם, כאשר השופט הדגיש כי ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה הם פרטיים מטבעם. ההחלטה התקבלה לטובת הילד, הראוי לטיפול הטוב ביותר, והשופטת הדגישה כי עיקר המחלוקת נבעה מרצונו של האב שהילד ילמד במוסד שבבעלותו, דבר שאינו מעשי בהתחשב במרחק מבית האם.