ע"פ 10102/07

תקציר

בפסק הדין מיום 7.9.2010 נדחה הערעור, שאישר את הרשעתו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי, שערך בחינה מעמיקה של המקרה, תוך התמקדות בעיקר במהימנות העדויות. הערעור ערער בעיקר על הממצאים העובדתיים וקביעות המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר, במיוחד בנוגע לטענות על עבירות מין בהקשר משפחתי. ערכאת הערעור חזרה והדגישה כי רק לעתים רחוקות היא מתערבת בקביעות כאלה של בתי משפט פרוצדורליים, וציינה כי שופטי בית המשפט יכולים לצפות בעדים באופן ישיר ובכך יש להם יתרון הערכה. התיק עסק בהאשמות חמורות על התנהגות מינית בלתי הולמת בתוך המשפחה, כאשר לעתים קרובות הפשע חסר עדי ראייה, מה שמחייב הסתמכות על עדות הקורבן. בית המשפט המחוזי מצא את עדויות המתלונן ועדים תומכים אחרים כאמינות, למרות טענות המערער על חוסר עקביות. צוין כי ייתכן שהמתלוננת, בשל גילה הצעיר ואופיין הפרטי של העבירות, היו סתירות בעדותה; עם זאת, אלה נקבעו כחסרי חשיבות על ידי בית המשפט המחוזי, שמצא באופן עקבי את ליבת גרסתה אמינה. בית המשפט מצא גם את התנהגותו של המערער, לרבות ניסיונות לצאת מהארץ ולהשפיע על המתלוננת, מפלילה אף יותר. הועלו טענות בדבר אי סדרים בחקירה, כגון היעדר עדויות מאמתות מסוימות והשמדת הקלטת ראיון, אך אלה לא נחשבו מספיקות כדי לבטל את ההרשעה. אשר לגזר הדין, בית המשפט לערעורים לא מצא כל טעות או חומרה מופרזת בשיקוף הגינוי החברתי של המעשים. סוגיית הפיצויים נדונה, תוך הדגשה כי יכולותיו הכלכליות של המערער אינן משנות בדרך כלל החלטות פיצוי במסגרת ההליך הפלילי, והדגישו את ההשפעה הרגשית והפסיכולוגית המשמעותית על המתלונן. כך, ההחלטה המקורית, על כל מרכיביה לרבות הערכות המהימנות וגזרי הדין, נשמרה על ידי השופטים א' ארבל, א' פוגלמן וי' דנציגר.