פש"ר 1242/02

תקציר

בית המשפט החליט שלא לאשר את ההסדר כפי שהציע המשקיע, בשל חששות שונים. הראשון הוא ההעדפה לכאורה כלפי קבוצות מסוימות של נושים על פני אחרות - למשל, נושים לא מובטחים אמורים לקבל רק 10% או 13% מהחוב שלהם, בעוד העובדים יקבלו 80% מהחוב שלהם, ללא מגבלת תקרה. זאת, בנוסף לאחוז הקטן של דיבידנדים המחולקים לנושים לא מובטחים, מעמיד בספק את כדאיות ההסדר. נקודה נוספת לדאגה היא היעדר תרומה אישית של האחים שבירו, בעלי המניות לשעבר, לקרן ההסדר. הם גם נהנים באופן לא פרופורציונלי מההסדר, מקבלים משכורת חודשית, הלוואה אישית ו-26% ממניות החברה החדשה, כל זאת תוך שהם פטורים בערבויות אישיות. התעקשותו של המשקיע על נקודה אחרונה זו, שאינה חיונית להצלחת ההסדר, מעוררת חששות כבדים. אם בית המשפט היה מאשר הסדר זה, היה בכך כדי להעביר מסר בעייתי לבעלי השליטה בחברות בקשיים, לעודד אותם לשקוע בעסקיהם בחובות תוך מתן ערבויות אישיות, בטוחים בידיעה שהם יכולים לחזור לנהל את החברה מבלי לתרום מכספם, ואף נהנים יפה מההסדר. יתר על כן, בית המשפט אינו מוכן לחייב נושים בעלי ערבויות אישיות לוותר על זכויותיהם בנכסי האחים שבירו, במיוחד לאור העובדה שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו מגן על זכויות הקניין שלהם. דרישת המשקיע לשחרר את האחים שבירו מהערבויות האישיות שלהם היא תנאי שאינו נתון למשא ומתן, כלומר לא ניתן לאשר את הצעת הפשרה הנוכחית. בית המשפט האריך את הקפאת ההליכים עד 20.6.02 כדי לתת למשקיע ולאחים שבירו הזדמנות לתקן את הצעתם. אם לא תתקבל הצעה משופרת עד אז, צו ההקפאה יוסר ללא כל החלטה נוספת של בית המשפט.