ת"א 39664-03-16

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לשתי סוגיות עיקריות: כשרותן של תביעות הירושה של התובעים וחישוב הפיצויים בגין הפקעת מקרקעין. בתחילה טענה הנתבעת כי התובעים לא הציגו מסמכי ירושה מקוריים להוכחת זכאותם לפיצויים. עם זאת, בית המשפט קיבל את הסתמכותם של התובעים על העתקים מהחלטות בית הדין השרעי כראיה מספקת, והדגיש כי החששות לגבי אותנטיות המסמכים אינם מבוססים. הדבר התיישר עם יישום מרוכך של כלל "הראיות הטובות ביותר", המתמקד כעת במשקלן ובמהימנותן של ראיות ולא בהקפדה על מסמכים מקוריים. לפיכך קיבלו טענות התובעים תוקף, כאשר התובעים 5 ו-6 ירשו כל אחד רבע, ואילו התובעים 7 קיבלו מחצית מהזכויות בעיזבונותיהם של עלי ופאטמה המנוחים. בית המשפט אף התיר לתקן את כתב התביעה, ולצרף את יוסף עריאן כתובע, שכן אין בכך כדי לשנות באופן מהותי את עילת התביעה המקורית. באשר לפיצויים, ניתח בית המשפט את השיטה הראויה לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות. התובעים טענו לשיעור פיצוי של 6% על בסיס שינוי ערכי הקרקע, שנתמך בתקדימים קודמים של בית המשפט העליון. בית המשפט דחה את המתודולוגיות החלופיות של הנתבעת, ואישר את השיעור של 6%, ששיקף את דמי החכירה שהמדינה צפויה לקבל והיה עקבי היסטורית במקרים דומים. פסק הדין הבהיר כי פרשת איסמעיל לא שינתה את התקדימים הקיימים בנושא חישוב פיצויי הפקעה. בנוסף, היה אמור להיות פיצוי בגין קרקע למגורים וקרקע חקלאית, למעט השנים 2019-2020, בשל נתונים לא זמינים. עוד הורה בית המשפט על תשלום הוצאות המשפט והתווה את התהליך לחישוב הפיצוי הסופי.