ע"א 741/22

תקציר

המקרה מציג בחינה ניואנסית של עקרונות משפטיים פרוצדורליים ומהותיים סביב פסילתו של קצין שיפוטי או מעין שיפוטי, במקרה זה, המפקח על רישום המקרקעין, והיקף הביקורת בערעור בנוגע להחלטות פרוצדורליות והתנהלות במהלך הליכים. עקרונות משפטיים וניתוח שיפוטי: **1. הבחנה בין פסילה לערעורים פרוצדורליים:** בית המשפט מדגיש את ההבחנה המהותית בין הליכי פסילה (דחיה) לבין ערעורים על החלטות פרוצדורליות. הליכי הפסילה הם *צופים פני עתיד*, ומטרתם לקבוע אם הקצין היושב יכול להמשיך ולנהל עניין כדי להבטיח משוא פנים בהליכים מתמשכים (ראו: ע"א 5058/22 עבירה פלילית נ' פלונית). לעומת זאת, ערעורים פרוצדורליים בוחנים החלטות המתקבלות *לאחר* סיום ההליכים, כגון פסילות, שהן מטבען *שיפוטיות* וכפופות להליך הערעור (ראו: ע"א 3096/21 עבירה פלילית נ' פשע). **חידוש משפטי:** בית המשפט מחזק כי פסילה מערעורים פרוצדורליים נצמדת למשפט המקובל, ומשלבת את הדין הפרוצדורלי של ערעורים עם ההקשר הספציפי של הליכים רגולטוריים או מעין שיפוטיים. זה מדגיש את החשיבות של בהירות פרוצדורלית והדרך הפרוצדורלית הנכונה לערער על התנהלות שיפוטית. **2. קבילות והגבלות על ראיות בערעורים:** הסתמכותה של המערערת על ציטוטים מדיון קודם, ש*לא* הוצגו בפני המפקח, מדגישה כלל פרוצדורלי יסודי: צדדים אינם יכולים להציג לראשונה ראיות או טיעונים חדשים בערעור ללא אפשרות להגיב (ראו: עניין הפשע). בית המשפט מבהיר כי ציטוטים זרים כאלה, שלא נשקלו בעבר, עומדים מחוץ לתחום הביקורת של הערעור, ומונעים הכנסת ראיות שלא נבדקו שעלולות לפגוע בתהליך. **חידוש משפטי:** אישור זה מדגיש את העיקרון שבתי משפט לערעורים מעריכים *את הפרוטוקול* כפי שנקבע בהליכים הנמוכים יותר. הדגש על אי קבילות חומר חדש ברמת הערעור שומר על ההגינות הפרוצדורלית ומבטיח את שלמות הליך הערעור. **3. סמכות שיפוטית בתשאול ובהתנהלות במהלך הליכים:** בית המשפט מוצא כי שאלות המפקח, שהמערער טען כי הן מצביעות על משוא פנים, היו בגדר חקירה פרוצדורלית לבירור סוגיות, ולא מעידות על *הטיה ממשית* המצדיקה פסילה. בית המשפט בוחן את טענות המערער אל מול אמות מידה שנקבעו: כי תשאול אב בית הדין לצורך בירור אינו מהווה הטיה מספקת לפסילה (ראו: ע"א 5609/20 סיסו נ' עמידר). **חידוש משפטי:** בית המשפט שב ומאשר כי *חקירה שיפוטית פעילה* - גם כאשר היא נתפסת כמוטה - חייבת להיבחן בהקשרה ואינה מחייבת פסילה אוטומטית. זה מאזן בין הצורך בהבהרה פרוצדורלית לבין אמצעי הגנה מפני משוא פנים, ומחזק את הסטנדרט האובייקטיבי לפסילת נשיא. **4. סופיות ההליכים וההקשר שלאחר פסק הדין:** בית המשפט מציין כי מרגע שניתן פסק דין - כאן, על ביזיון - מרחב הבחינה של סוגיות הקשורות ל*ניהול ההליך* או *חוסר משוא פנים* של הפוסק מצטמצם באופן משמעותי. יש לדחות את הערעור, במיוחד כאשר מדובר בעיסוק פרוצדורלי בסוגיות שהוכרעו בעבר. **חידוש משפטי:** זה מדגיש את עקרון *סופיות שיפוטית* ומדגיש כי אתגרים פרוצדורליים הקשורים להתנהלות מתאימים בראש ובראשונה *לפני* סיום ההליכים, ובכך מקדמים ודאות ויציבות בהליכים משפטיים. **מסקנה:** החלטת בית המשפט מדגישה עקרונות משפטיים מרכזיים, במיוחד זה של תקינות פרוצדורלית והיקף ביקורת הערעור. הוא משרטט את הגבולות בין הליכי פסילה לבין ערעורים על החלטות פרוצדורליות, ומדגיש כי יש להתייחס לשאלות פרוצדורליות בערוצי הערעור המתאימים וכי שאלות של משוא פנים הנובעות מתשאול שיפוטי אינן בדרך כלל עילה מספקת לפסילה אלא אם כן הן מוכיחות הטיה ברורה וממשית. יתר על כן, המקרה מאשר מחדש כי ראיות או ציטוטים שלא הועלו או הוצגו בעבר אינם יכולים לשמש בסיס לעיון בערעור. ניתוח זה מאחד את הפסיקה המבוססת על היעדר משוא פנים שיפוטי, מנגנוני ערעור פרוצדורליים ומגבלות ראייתיות, ומבטיח כי הליכים פרוצדורליים יכובדו וכי הערעורים יוגבלו בהיקפם הנכון המוסדר בחוק.