רע"א 1809/07

תקציר

בהחלטה מאוחדת שכללה שני עררים של עיריית הרצליה, בחן בית המשפט את הסמכות לטפל במחלוקות הנוגעות לארנונה כללית שניתן להתנגד להן באמצעות מינהל הארנונה לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות. במקרה הראשון הגישה העירייה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב נגד חברת גיא לי בע"מ, בטענה שהחברה חייבת בארנונה. החברה ביקשה להגן על עצמה, בטענה לטעויות בחישובי המס. בית המשפט העניק לחברה רשות להתגונן, וציין כי העירייה לא הגיבה בזמן להתנגדויות, דבר המעיד על חוסר תום לב. ערעור העירייה נדחה, ובית המשפט המחוזי אישר כי סעיף 3(א) אינו מונע העלאת טענות בבית המשפט לאחר תקופת הערעור, אם בית המשפט התיר זאת בתחילה. בבקשה השנייה, תביעה דומה עסקה במרים וחיים שרוני בנוגע למחלוקת בארנונה. גם הם הצליחו להשיג את הזכות להגן על עצמם, כאשר בית המשפט התיר ערעורים לפי סעיף 3(ג), אלא אם כן העירייה הוכיחה כי נודע לאזרחים על זכויותיהם וחובותיהם. בהחלטה הודגש כי בעוד שסעיף 3(ג) מעניק לבית המשפט שיקול דעת בתביעות בדבר החזקה ברכוש, הוא אינו חל על תביעות אחרות לפי סעיף 3(א). עם זאת, בתי המשפט רשאים לדון בתביעות השמורות לגופי ערעור במקרים חריגים, אם לא נמסרה מודעות להליך ההתנגדות או אם נגרם עוול מהותי. בסופו של דבר, שני הערעורים נדחו מאחר שהחלטות הערכאות הנמוכות יותר, שהדגישו את גישת האזרחים לערכאות, עמדו ללא התערבות, כאשר כל צד פסק הוצאות משפט בסך 2,000 שקל.