ע"א 3085/00

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תביעה שהגיש לקוח נגד עורך דינו לשעבר, בטענה ללשון הרע. הנתבע פגע לכאורה בשמו הטוב של התובע במספר רב של הזדמנויות ובמקומות שונים, וכינה אותו בכינויי גנאי כמו "גנב", "רמאי" ו"שקרן". בית משפט השלום פסק לטובת התובע והורה לנתבע לשלם פיצויים בסך 100,000 ₪, החלטה עליה ערער הנתבע. הערעור נדחה על ידי הערכאה הגבוהה יותר, שאישרה את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט מצא כי טענת הנתבע כי לא היה מיוצג כראוי נעדרת שחר, שכן בעל דין המייצג את עצמו אינו זכאי לזכויות יתר מעל אלו המיוצגות על ידי עורך דין. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי ניסיונו של הנאשם להציג ראיות חדשות בשלב הערעור לא היה מוצדק, שכן הוא לא העלה טענות אלה במהלך ההליך הפלילי או בהליך האזרחי הראשוני. עוד קבע בית המשפט כי ניתן לפסוק פיצוי בגין לשון הרע ללא הוכחת נזק ספציפי, והסכום שנפסק הוא סביר, במיוחד נוכח האופי המכוון והחוזר ונשנה של מעשי הנתבע. לתובע נפסקו הוצאות נוספות והוצאות משפט, כך שסך כל החוב של הנתבעת עמד על 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.