ת"א 11424-08-20

תקציר

התובע, שהיה בעל רישיון להשתמש בדירת הנתבע, תבע פיצויים בעקבות שלילת רישיונו להשתמש בנכס. זכויותיו של התובע בדירה נגזרו מהסכמת הנתבע, בעל הדירה, ולכן ניתן לבטל את הרישיון בכל עת, אלא אם כן הצדק דרש אחרת. השופט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות את המשך קיומו של רישיון בלתי חוזר במקרה זה. מכאן, ששלילת הרישיון על ידי הנתבעת הייתה כדין. התובע גם תבע פיצוי בגין ביטול הרישיון, דבר שהשופט דחה מאחר שלא היה הסכם מפורש או משתמע המחייב פיצוי במקרה זה. בנוסף, קבעה השופטת כי זכאותה של התובעת לפיצוי מוגבלת להשקעות ולשיפורים שבוצעו בנכס, אותם לא הצליחה התובעת להוכיח. השופטת דחתה את טענות התובע ואת הראיות התומכות באשר להיקפם ואופיים של השיפוצים הנטענים, וקבעה כי הם אינם מספקים ואינם משכנעים. בנוסף, השופט ציין כי בני הזוג התגוררו בדירה ללא שכר דירה במשך שלוש שנים, מה שקיזז כל פיצוי פוטנציאלי בגין שיפוצים. גם תביעתה שכנגד של הנתבעת לדמי שכירות נדחתה כמיותרת לבדיקה. בעקבות זאת החליטה השופטת לדחות את התביעה והורתה לתובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 14,500 ₪.