ע"ע 1365/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על תביעת עובד נגד מעסיקו לתשלום פדיון בגין ימי חופשה צבורים שלא נוצלו. המערערת, שעבדה כיועצת משפטית של משרד האנרגיה והתשתיות ולאחר מכן של משרד התשתיות הלאומיות, פרשה לגמלאות בשנת 2001 עם 227.31 ימי חופשה שלא נוצלו. בית הדין האזורי פסק בעבר נגד המערערים, וציין כי הם הוזהרו בדבר הצורך לנצל את ימי החופשה שלהם וסירבו לעשות כן בשנים שקדמו לפרישתם. בית הדין הארצי לצדק הסכים עם החלטת בית הדין האזורי ואישר את הפיטורים, תוך שהוא מביא ראיות לכך שהמערער סירב לנצל את חופשתו הצבורה למרות אזהרות המעסיק. פסק הדין הדגיש את חשיבות יציאת העובדים לחופשות ואת האופי המצומצם של צבירת החופשות, וקבע כי טענת המערערת אינה חוקית לפי חוק חופשה שנתית. בנוסף, קבע בית הדין כי מעשיו של המעסיק היו מוצדקים, שכן למערער ניתנה האפשרות לקבוע את מועדי חופשתו בעצמו אך בחר שלא לעשות כן. הן השופט פליטמן והן השופט רבינוביץ הסכימו עם הכרעת הדין, והדגישו כי זכותו של המערער לצבור ימי חופשה הייתה מותנית ולא מומשה כראוי. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים וניתנה ביום 12.12.05.