ת"א 12873-07-20

תקציר

התובעים, דיירי מבנה המכיל יחידות מגורים, מסחר ומלונות בוטיק, תבעו את הנתבעת, שהפעילה מוטל בבניין, בגין שימוש לכאורה בחנות שלא כדין וגרימת אי נוחות ומטרד. הם ביקשו למנוע מהנאשם להשתמש בחנות כחלק מהמלונית. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנאשם. נפסק כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי השימוש שעשתה הנתבעת בחנות היה בלתי חוקי או בניגוד לתקנון הבית המשותף. השימוש בחנות כחדרי מלון לא יצר מטרד, שכן הוא לא סיכן את חייו, רכושו או נוחותו של איש, ואף לא הפריע באופן משמעותי לשימוש של התובעים בלובי הבניין. צינורות האידוי שהותקנו מעל מפלס הרחוב לא היוו מטרד, והתובעים לא הוכיחו כי הפיצו ריחות לא נעימים. יתר על כן, גם אם היה נוצר מטרד, בית המשפט תהה האם צו מניעה יהיה הסעד הראוי בשל הנזק המזערי שנגרם לתובעים. אופיו הדרסטי של צו המניעה, יחד עם השפעתו הזניחה על התובעים, הביאו את בית המשפט למסקנה כי הוא אינו מוצדק במקרה זה. בנוסף, נפסקו לנתבעת הוצאות משפט בסך 72,853 ₪, שיישאו בהן ביחד ולחוד התובעים, בגין התביעה חסרת הצדק. החלטה זו התקבלה לאחר שקילת מכלול הראיות ויישום עקרונות משפטיים רלוונטיים.