ת"צ 28811-02-16

תקציר

שתי בקשות מתחרות הוגשו לאישור תביעה ייצוגית נגד מנקינד, חברה העוסקת בייצור ושיווק תרופות, שמניותיה נרשמו למסחר בנאסד"ק ובבורסה לניירות ערך בתל אביב. בקשות האישור מתייחסות לירידת שווי מניות מנקינד בעקבות דיווח החברה שכלל מידע על ביטול הסכם הפצה משמעותי. המבקשים טענו כי קודם לדיווח זה הציגה מנקינד מצגי שווא בפני משקיעיה, וכי העובדות האמיתיות נחשפו לציבור רק לאחר פרסום הדו"ח. הבקשה הראשונה הוגשה על ידי עו"ד אמיר זילברמן, אשר ביקש לייצג שתי קבוצות: רוכשי מניות מאנקיינד בישראל, ורוכשים או מחזיקים במכשירי השקעה עוקבי מדדים בהם נכללה מאנקיינד. הבקשה השנייה הוגשה על ידי דמתי, שביקש רק לייצג את קבוצת בעלי המניות. הטענות העיקריות שהעלה דמתי כנגד בקשתו של זילברמן היו כי לא צורפה אליה חוות דעת מומחה לדין הזר, וכי לזילברמן עצמו אין עילת תביעה אישית, שכן הוא אינו בעל מניות במנקיינד אלא מחזיק במכשירי השקעה עוקבי מדדים. בית המשפט קבע כי השיקול המרכזי בבחירה בין בקשות מתחרות לאישור תובענה ייצוגית הוא טובת הקבוצה ויעילות מערכת המשפט. בדרך כלל ניתנת עדיפות לבקשה הראשונה, אך זאת בתנאי שהבקשה הראשונה מלאה ויסודית, וכי הבקשות שקולות מבחינות אחרות. במקרה הנוכחי מצא בית המשפט כי בקשתו של זילברמן לא הייתה הבקשה הראשונה, שכן לאחר מכן תוקנה להוספת תובע נוסף, וכי בקשת התיקון נבעה מכך שהבקשה המקורית לא הושלמה. עוד קבע בית המשפט כי העובדה שבקשתו של דמתי נתמכה בחוות דעת מומחה לדין הזר, בעוד זו של זילברמן לא, מצביעה על כך שבקשתו של דמתי היא היסודית יותר ויש להעדיפה. עוד קבע בית המשפט כי היעדר עילת תביעה אישית בזילברמן אינו מצדיק מתן עדיפות לבקשתו, מה גם שהוספת תובע נוסף לבקשתו נעשתה בדיעבד. לבסוף, הטענות הנוספות שהעלה זילברמן לתמיכה בבקשתו, לרבות קשרים עם עורכי דין שהגישו תביעה ייצוגית בארה"ב וטענות בדבר אמיתות המסמכים שהגיש דמתי, נמצאו בלתי משכנעות. לפיכך הורה בית המשפט על מחיקת בקשתו של זילברמן וקבע כי יש לשמוע את בקשתו של דמתי.