סע"ש 50785-12-13

תקציר

התובע, עובד מדינה שעבר מרשות הפטנטים לנציבות, תבע את המדינה על כך שלא קיים לכאורה הבטחה לשמור על שכרו הקודם. המדינה אכן הבטיחה לשמור על שכרו אך הצליחה לעשות זאת רק בשמו, שכן התפקיד החדש הגיע ללא שכר התמריץ של תפקידו הקודם. לאחר מספר ניסיונות למצוא משרה מתאימה לתובע, פנתה המדינה לנציבות שירות המדינה בבקשה לכנס ועדה מיוחדת לאישור תוספת שכר אישית לתובע, שבסופו של דבר ניתנה. תוספת זו, לעומת זאת, נשחקה - היא ירדה ככל ששכרו של התובע עלה. התובע טען כי הובטח לו בעל-פה על ידי שני נציגי המדינה כי התוספת תהיה קבועה ולא נשחקת. בית המשפט מצא כי עדויות המייצגים כנות ועקביות יותר מאלו של התובע וכי האחרון לא נקט בשקידה ראויה בבחינת מהות התוספת. יתר על כן, מטרת התוספת הייתה להבטיח כי שכרה של התובעת יישאר ללא שינוי, וכך עשתה. טענת התובע כי הוטעה נמצאה בלתי סבירה, שכן למדינה לא היה תמריץ לעשות כן, מה גם שיכלה לפטר אותו. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהלות המדינה הייתה כדין וכי טענות התובע - הן כספיות והן קשורות לנזק לא ממוני - אינן מבוססות. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים, בסך 3,000 ₪, בתוך 30 יום. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלתו.