בג"צ 4445/02

תקציר

בפסק דין של בית המשפט העליון נקבע כי עיריית הרצליה עשתה שימוש פסול בחוק העזר לשמירה על הניקיון כדי להטיל קנסות על חניה על מדרכות, בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה. חוק העזר לשמירת הניקיון הטיל קנס גבוה משמעותית של 490 ש"ח לעומת חוק עזר לחניה, שקבע קנס של 70 ש"ח על אותה עבירה. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו חוק ספציפי צריך לגבור על חוק כללי, והדגיש כי חוק העזר הספציפי לחניה הוא הנורמה הראויה לחלות בעבירות חניה על מדרכות. עוד הודגש כי הפער בקנסות בין שני חוקי העזר מפר עקרונות של מידתיות והגינות. למרות טענת העירייה כי ענייני ניקיון מצדיקים את מעשיהם, בית המשפט מצא נימוק זה לא משכנע, במיוחד לאור חוק חניה ספציפי שכבר קיים. עוד קבע בית המשפט כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה משקפת את פרשנותו המוסמכת של החוק ומחייבת את רשויות השלטון. בעקבות זאת קיבלה העירייה הוראה להפסיק להשתמש בחוק העזר לשמירה על הניקיון לצורך אכיפת קנסות חניה על מדרכות. ההחלטה קראה גם להחזר קנסות שנגבו יתר על המידה, כאשר אנשים שנפגעו יצטרכו לבקש פיצויים באמצעות בתי משפט אזרחיים. פסק הדין הדגיש את חובתן של רשויות ציבוריות לנהוג בהגינות ובשקיפות, וציין כי פעולות עיריית הרצליה לגביית קנסות מופרזים היו פגומות. כתוצאה מכך הוציא בית המשפט צו מוחלט לטובת העותרים, והמשיבים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.