ת"א 926/02

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה על מקרה של הפקעת מקרקעין לצורכי ציבור. התובעים, הבעלים החלקיים של הקרקע המופקעת, טענו כי שינוי הייעוד והשימוש בפועל בקרקע על פי תכנית חדשה מהווה שינוי מהותי מתכנית ההפקעה המקורית, המזכה אותם לרכוש מחדש את הקרקע או לקבל פיצויים לפי סעיף 195(2). הנאשמים היו גופים ציבוריים שהפקיעו את הקרקע לצורכי תיירות, נופש ועפיפונים. בית המשפט בחן האם התכנית החדשה שינתה באופן משמעותי את ייעוד הקרקע או את ייעודה מהתכנית המקורית. הוא השווה את המטרות, הגדלים והשינויים של שתי התוכניות ושקל את המרכיבים המסחריים בתוכנית החדשה. השופטת הסכימה עם התובעים כי הקמת הקניון ושימושים מסוימים במרכז הכנסים מהווים שינוי גורלי. לגבי חלקה 39 פסק השופט לטובת התובעים, וקבע כי שינוי הייעוד והשימוש מצדיק החלת סעיף 195(2). עם זאת, לגבי חלקות 55 ו-56 לא מצאה השופטת שינויים מהותיים ודחתה את טענות התובעים. השופט התייחס גם לטענות הנתבעים בנוגע להשתק החברה, השיהוי ותקופת ההתיישנות ומצא אותן לא משכנעות. לגבי חלקה 39 הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובעים פיצוי השווה לשווי הקרקע בעת ההפקעה, בניכוי השיפורים שבוצעו, ללא ריבית. סכום זה חושב כ-71,857 דולר, שישולם בצירוף ריבית משפטית והפרשי הצמדה מיום פסק הדין. הנתבעים חויבו גם בהוצאות המשפט של התובעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק דין זה נועד לאזן בין זכויות בעלי הקרקע לבין האינטרס הציבורי במקרים של הפקעת קרקעות, להבטיח כי הקרקע המופקעת תשמש למטרות הציבוריות המיועדות ולמנוע התנהלות בלתי הוגנת של הרשות המפקיעה.