עע"מ 8844/04

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי שאישר את שלילת תושבות הקבע של פלסטיני הנשוי לאזרחית ישראלית. התושבות נשללה משום שהושגה במרמה, שכן מרכז חייו של המערער היה מחוץ לישראל. המערער נישא לאזרח ישראלי בשנת 1986 וקיבל איחוד משפחות בשנת 1995. עם זאת, נמצא כי המערער התגורר בשטחים ולא בישראל, ואף רשם ילדים מאישה אחרת כשל אשתו הראשונה, דבר שהוכח מאוחר יותר כשקרי. בית המשפט מצא כי החלטת המשיב לשלול את התושבות הייתה סבירה והתבססה על ראיות מספיקות, לרבות הודאתו של המערער עצמו וחוסר המהימנות בטענותיו. המערער טען כי לא הייתה תרמית וכי מרכז חייו היה בישראל, אך בית המשפט קבע אחרת. פסק הדין דחה את הערעור, תוך שימת דגש על שיקול דעתו של המשיב ועל סבירות החלטתו. החלטה זו נתמכה בראיות מנהליות משמעותיות, לרבות הודעותיו של המערער עצמו. בית המשפט הדגיש גם את הקלות שברישום ילדים במרשם האוכלוסין במרמה ואת ההשלכות של קבלת זכויות במרמה. נוכח חומר הראיות, נדחה הערעור, והמערער חויב בשכר טרחת עורך דינו של המשיב.