ע"א 6290/05

תקציר

בית המשפט מוצא כי יש לדחות את הערעור. טענת המערערת מבוססת על הטענה כי המשיב פלש לדירה שלא כדין, אך טענה זו אינה מחזקת אחיזה. המערערת לא טענה כי זכות החזקה של המשיב הסתיימה, ולפיכך היה מקום לדחות את התביעה משהתברר כי הטענה העיקרית – טענת הפלישה – מופרכת. זאת ועוד, המערערת לא הצליחה להוכיח את טענותיה הכספיות, ונטל ההוכחה מוטל עליה. באשר להסכם השכירות קבע בית המשפט כי עצם אזכור עובדות השוללות את הגנת החוק אינו מספיק כדי לשלול את הגנתו של המשיב כשוכר. כוונת המחוקק בבואו לדרוש פרשנות של נסיבות השוללות הגנה היא להבטיח כי השוכר מודע לכך שהמושכר אינו מוגן. במקרה זה, לא נאמר במפורש בהסכם השכירות כי הגנת החוק נשללה, ובית המשפט אינו יכול להסיק כי המנוח הבין את המשמעות המשפטית של העובדות הנזכרות בהסכם. בנוסף, זכאית המשיבה להגנת החוק כגרושתו של בנו של המנוח, שהתגורר בדירה. בית המשפט מתח ביקורת על חוסר נכונותה של המערערת ליישב את הסכסוך ועל חוסר יכולתה לספק עמדה מתאימה במהלך הדיון בערעור. לבסוף, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לכיסוי הוצאות המשיב, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.