ע"א 2816/08

תקציר

שני ערעורים אוחדו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לטובת התובעים בתיק תאונת דרכים. המערערת הראשונה, שנפגעה בתאונה, ערערה על פסק הדין בנימוק שהנכות הנפשית שנגרמה לה כתוצאה מהתאונה הוערכה בשיעור נמוך מדי של 30%, וכי כושר השתכרותה לפני התאונה היה צריך להיות מחושב על בסיס השכר הממוצע ולא שכר המינימום. עוד טענה כי הפיצוי שנפסק בגין סיוע לצד שלישי אינו מספק. עם זאת, השופטים דחו את ערעורה, והסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי פוטנציאל השתכרותה טרם התאונה לא היה גבוה וכי הוא נפגע קשות לאחר התאונה. גם הפיצוי הכולל שנפסק למערערת נחשב סביר ולא חריג, ומשכך לא הותיר מקום להתערבות בית המשפט. המערער השני, שהיה ילד בן ארבע שישב במושב האחורי בעת התאונה, עתר לפיצוי גבוה יותר, בטענה לנזק נפשי עקב פציעתו של בן משפחה מדרגה ראשונה. השופטים דחו גם ערעור זה, שכן לא מצאו עילה לפסוק לה פיצויים על פי קרוב המשפחה שנכח בפגיעה. שני סגני הנשיא א' ריבלין וא' פוגלמן הסכימו עם פסק דינו של השופט י' עמית, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו התקבל.