בג"צ 739/15

תקציר

העותר, שלמד בבית ספר חילוני, ביקש פטור משירות צבאי מטעמי דת. הבקשה התבססה על הגשת תצהיר, כקבוע בחוק שירות ביטחון. עם זאת, אי שיתוף הפעולה של העותרת עם לשכת הגיוס והיעדר אורח חיים דתי העלו חשדות לגבי אמיתות תצהירה. בית המשפט מצא כי לרשויות הגיוס היה שיקול דעת לדחות את בקשתה לפטור, שכן היא לא הוגשה בתום לב ולא עמדה בתנאים הקבועים בחוק. זאת ועוד, התנהלותה הפסולה של העותרת, לרבות אי עמידתה בזימונים ובבקשות חוזרות ונשנות לפטור, העידו על חוסר כבוד להליך הגיוס לצבא. גישתה יייתרה מתוכן את המסגרת הרגולטורית לפטורים ופגעה ביכולתן של רשויות הגיוס לתכנן את דרישות כוח האדם. בנוסף, מפרסומיה של העותרת בפייסבוק עולה כי היא אינה מקפידה על אורח חיים דתי, בניגוד להצהרותיה. בית המשפט הדגיש כי השירות הצבאי הוא חובה אוניברסלית, והפטור מטעמי דת הוא חריג שאין לעשות בו שימוש לרעה. לפיכך נדחתה העתירה, הוסר הוראת השעה והעותר חויב בהוצאות המשיבים. השופטים נאור ועמית הסכימו עם ההחלטה והדגישו את חשיבות השוויון ואת ההשלכות השליליות של השתמטות מגיוס.