ע"פ 1772/04

תקציר

ערכאת הערעור קבעה כי אין בה, היא לא תתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שכן כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים של ערכאה ראשונה, במיוחד כאשר ממצאים אלה מבוססים על התרשמותו הישירה של בית המשפט מן העדים. בית משפט קמא נמצא בעמדה טובה יותר להעריך את הראיות ויש לו יתרון על פני ערכאת הערעור בשליטה בדקויות החומר שהוצג. יתר על כן, בית משפט קמא ראה ושמע את העדים, ואיפשר להם להסיק מסקנות מהתנהגותם ומגינוניהם. ערכאת הערעור הכירה במהימנות עדותה של המתלוננת ובראיות המאששות שתמכו בה. הם מצאו את הסבריהם של המערער ואשתו בנוגע לשיחות הטלפון בלתי מהימנים ובלתי סבירים. גם לסתירותיה של המתלוננת נמצאו הסברים מספקים, והשיהוי בהגשת התלונה נחשב סביר. בית המשפט קיבל גם את הערכתו של בית משפט קמא את חוות דעת המומחה בדבר יכולתו של המערער לבצע את המעשה. באשר ליסודות העבירה, הסכים ערכאת הערעור עם פרשנותו של בית משפט קמא כי מעשהו של המערער היה כרוך במגע פיזי עם המתלוננת וכי מעשה מגונה באדם יכול להתרחש ללא מגע פיזי. המרכיבים המכריעים, על פי בית המשפט, הם קיומו של מעשה, מניע מיני ומבחן אובייקטיבי הממחיש את חוסר הצניעות של המעשה, שהיו נוכחים כולם במקרה זה. בית המשפט דחה את הערעור על גזר הדין, ומצא כי עונש המאסר של שבעה חודשים הוא ראוי, בהתחשב במרמה ובתרמית שנקט המערער. משכך, נדחה הערעור על כל חלקיו, והמערער נדרש להתחיל לרצות את עונשו במועד קצוב. פסק הדין היה אמור להישלח גם למפקד משטרת זבולון למעקב.