מר 31/22

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לבקשתו של חייל צה"ל לשעבר, סמ"ר א.א., שהורשע בעבירה צבאית של ביזה, להמשיך ולאסור על פרסום פרטיו המזהים כדי להגן על ביטחונו האישי. המבקש הורשע בביזה של אייפון השייך לפלסטיני, מר עוואד, במהלך פעולת מעצר. במסגרת הסדר טיעון נגזרו עליו 135 ימי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי לקורבן. במקביל, ביקשה ההגנה להותיר על כנה את צו איסור הפרסום על פרטי המבקש, דבר שעליו הסכימה התביעה בתחילה. הבקשה התבססה על חשש לביטחונו של המבקש. בית המשפט בחן את הסוגיה, תוך התחשבות בעקרון פומביות הדיונים, הצורך להגן על ביטחונו של המבקש והנסיבות הקונקרטיות של המקרה. קצין המבצעים של אמ"ן, האמון על הערכת סיכונים לבטיחות החייל, נתן חוות דעת והעיד כי פרסום פרטי המבקש עשוי להוביל להסתברות בינונית לפגיעה. הוא ביסס את הערכתו על חיפוש מצומצם במאגרי מידע ועל היעדר מידע קונקרטי על הכוונה לפגוע במבקש. עם זאת, במהלך הדיון התגלו פרטים חדשים, בהם החזקת פרטיו האישיים של המבקש על ידי הקורבן והשתייכותו לארגון טרור, מה שהוביל את הקצין להעריך את הסיכון כגבוה. בית המשפט מצא כי המבקש עמד במבחן ההסתברות לאפשרות סבירה של סיכון וכי המידע שהצטבר מצדיק איסור פרסום. בעוד שהאינטרס הציבורי הכללי בפרסום פרטיו של מורשע הוא גבוה, במקרה זה הוא קהה משום שהמבקש כבר אינו בצבא והעבירה היא ייחודית. לעומת זאת, הפגיעה הפוטנציאלית בבטיחותו של המבקש היא משמעותית, הנוגעת לרווחתו הפיזית. באיזון אינטרסים אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי האינטרס של המבקש לשמור על ביטחונו גובר, המצדיק סטייה מעקרון הפומביות. לפיכך, תישאר איסור פרסום פרטיו המזהים של המבקש. ההחלטה גם מדגישה את הצורך בתהליך הערכת סיכונים אפקטיבי וממליצה על עבודת מטה לשיפורו. העתקי ההחלטה יועברו לעיונם של התובע הצבאי הראשי וראש המחלקה המייעצת והחקיקה.